Creating Jewelry with my girls, In times of Covid19
Updated: Apr 25, 2020
אחרי כמה שבועות, מגיע הרגע שהידיים חייבות לחבר משהו.
בבוקר אני לוקחת מסקינגטייפ וחוטי רקמה ויוצאת אל החצר. אוספת כמה ענפים דקים וגמישים מהשביל, ומביאה אל השולחן.
אני מתחילה, וכמעט מיד מגיע מן שקט של עשייה, שאין לה תכלית ברורה, ואני שוקעת בה. לא שוקעת, אלא נעטפת; נעטפת בשקט הנעים של עשייה ללא תכלית.
מתוך השקט אני מזמינה את הבנות להצטרף אלי.
טל יוצרת לעצמה צמיד, כרוך בחוט כחול, וגם טבעת עם חוט לבן. ״הטבעת בשבילך, והחוט יהיה כמו פנינה״, היא אומרת.
שירה אוספת את הענפים הכי דקים שאפשר למצוא בחצר, מחברת עם חתיכות מסקינגטייפ מיניאטוריות, ועושה דבר נפלא (היא אומרת שזו תהיה שרשרת לבובה הקטנה שלה, אבל לי זה מזכיר את רישומי הזרים של גרשוני). ואז, מאיזושהי סיבה שאני לא מבינה, היא מתרגזת שזה ״לא מצליח״ ו״יוצא מכוער״, ומפרקת את הצמיד-זר היפה שעשתה. היא נכנסת הביתה.
אני נשארת בחוץ. אוספת את השאריות המפורקות למחצה, ומנסה לשחזר את הזר, לעשות כמו שירה. חיבור החלקים העדינים נעים לי. מוכר כלכך. מזכיר לי את עצמי בטוב.
שלוש שעות אני יושבת שם בשמש, ליד השולחן שבמרפסת, הילדות באות והולכות, ואני ממשיכה לחבר ענפים דקים עם מסקינגטייפ ועם חוטי רקמה, יוצרת מעגלים דקים, צמידים ארעיים.
ובזמן שאני עושה את זה, אני חושבת על דיוק ועל רישול ועל מה שביניהם, ועל הזמן הזה, המוזר, שמאפשר את כל זה.
בסופו של היום, אני מורידה את טבעת הענף שטל הכינה לי, ששרדה את כל שטיפות הידיים המרובות, ונשארה שלמה ויפה, ובעיקר שימחה וריגשה אותי.
הוראות הכנה לצמידים וטבעות מענפים:
ההוראות פשוטות למדי - חברו את החומרים יחד, איך שמתחשק.
כל מה שצריך זה:
1. ענפים דקים וגמישים (יכולים להיות דקים מאוד מאוד, כשערה, או עבים יותר כמו חוט של מטען הטלפון).
2. מסקינגטייפ או וואשי-טייפ שאתן אוהבות.
3. חוטי רקמה (לכאלו שמחליפים צבעים לאורך החוט, יש תוצאות מפתיעות).
אני מדמיינת אתכן עונדות צמידי-ענפים וטבעות-ענפים שעשיתן בעצמכן, אולי יחד עם הילדות והילדים שלכן שעכשיו בבית, כי זו עשיה פשוטה ונעימה ומספקת מאוד.
שלחו לי תמונות שלכן עונדות את מה שיצא.