New Order: Back to the Studio

העיר מרעישה שוב, אחרי שבמשך שבועות העירו אותי הציפורים מהצאלון שבחצר, והמשיכו ללוות אותי בציוצים גם בשאר היום בלי הפרעה. אסור לשכוח את היופי הזה, אני אומרת לעצמי, אבל עכשיו העיר מרעישה שוב.

אז אני נכנסת לסטודיו. הודפת ממנו את הבית שפלש פנימה.

מוציאה את הכורסא שנדחפה כדי לאפשר קפיצה בחבל ומשחקי כדור תוך-ביתיים (בעוד השחקניות הראשיות טסות על רולרבליידס בסלון), ומסלקת את סל הכביסה, שמסמל יותר מהכל איך קווים אדומים נחצו: אמנם הסטודיו שלי הוא חדר-מרפסת שמחובר לסלון, אבל מעולם לא הונח בו סל כביסה (עד ימי הקורונה האלו).

אני מסדרת את השולחן הקטן שבדרך כלל מאכלס תצוגת תכשיטים וסקיצות, ושעכשיו מלא בחומרי היצירה של הבנות. מוצאת הרבה התחלות, ונזכרת בדברים שעשינו במהלך הימים הארוכים האלו. עוד מעט אנקה את המדפים הצרים שעליהם מונחים הדברים הקטנים שאני אוספת, וככה, לאט לאט אגיע אל שולחן העבודה.

הסטודיו הוא מגרש המשחקים הפרטי שלי, אבל כבר יותר מחודש שלא הצלחתי להגיע אל שולחן העבודה. בהתחלה אלו היו המתח והחרדה, ואחר כך הנסיון (שלעיתים היה נואש ולעיתים הניב משהו מוצלח) לעשות דברים עם הבנות. ככה זה כשהסטודיו נמצא בתוך הבית ממש, בזמן שגם כל המשפחה נמצאת בבית 24/7. חדר משלך, אתן יודעות…

בכל מקרה, הדרך אל שולחן העבודה מתמהמהת, כי אני מוצאת את עצמי בנוח ליד השולחן הקטן, שפנוי עכשיו מהכל, ואני רושמת. אולי סקיצות שיהפכו למשהו. אני חושבת על תכשיטים חדשים, ועל מפגש של צורות וחומר עם גוף, נזכרת במחשבה מהימים אחרונים, על כמה ראשונית היא יצירה של תכשיט, ושאיפשהו קראתי שמבחינה אנתרופולוגית, התקשטות בתכשיטים היא אחד הכלים הבסיסיים להעשרת תחושת האנושיות שלנו, כמו שפה.

אני מחליטה שבימים הקרובים אסדר לאט לאט.

הנה - התחלתי.

#חדרמשלך #בסטודיו #סדרחדש #מיכלאורן #עיצובתכשיטים

#jewelrymaking #michalorenjewelry #michaoren #inthestudio #makingmymind #neworder